מגדירים מחדש את תחושת הביטחון בתקופתנו

ביטחון. מילה עמוסת משמעות, המעוררת דימויים של הגנה, ביטחון ומפלט. לפי ארגון הבריאות העולמי, ביטחון מוגדר כ"מצב שבו מוגנים מנזק או מתוצאות לא רצויות אחרות". האגודה הפסיכולוגית האמריקאית מרחיבה זאת ומגדירה ביטחון כ"מצב שבו הסיכונים והסכנות לאדם או לקבוצה מצטמצמים, מה שמאפשר מרחב לפעול ולהגשים מטרות". במילון Merriam-Webster, הביטחון מתואר בפשטות כ"מצב שבו מוגנים מפני פגיעה, נזק או אובדן".

לאורך השנים נשפכו דעות רבות בנוגע לביטחון, תוך בחינה של ממדיו הפיזיים, הרגשיים והנפשיים. אך כיום, ובעיקר לאחר אירועי 7 באוקטובר, הביטחון קיבל משמעויות חדשות ודחופות. זה לא רק עניין של הגנה פיזית, אלא שאלה עמוקה של רווחה והשלכות נפשיות על כלל החברה. איך נשמר תחושת ביטחון בעולם שמרגיש יותר ויותר לא יציב?

השינויים במשמעות של ביטחון

בעבר, הביטחון נתפס בעיקר במונחים של ביטחון פיזי—קורת גג, מנעולים על הדלתות, אכיפת חוק המבטיחה סדר ציבורי. אך עם התפתחות החברה, הבנו שביטחון נפשי ורגשי חשובים לא פחות לרווחה. בעבודה, בבתי הספר ובקהילות, הדגש עבר ליצירת סביבות שבהן אנשים יכולים להביע את עצמם ללא חשש מנזק או גמול.

אולם, אירועי ה-7 באוקטובר ערערו גם את החזקים שביננו. מושג הביטחון נחשף והזכיר כמה הוא שברירי. הטראומה הקולקטיבית שהתרחשה הותירה חותם עמוק, במיוחד על הקהילה היהודית בישראל ובעולם, והכריחה אותנו להעריך מחדש את משמעות הביטחון בהקשר הנוכחי.

ביטחון בעולם של אחרי ה-7 באוקטובר

באירוע שבו השתתפתי לאחרונה, פרופ' בן קורן ופרופ' שי דוידאי שוחחו על משמעות הביטחון לנוכח האירועים האחרונים. פרופ' דוידאי שיתף סיפור אישי על הימים שאחרי ה-7 באוקטובר, בהם מצא את עצמו מתקשה לשחק עם ילדיו מבלי לדמוע, כאשר מחשבותיו נשאו אותו שוב ושוב לכאבם של הסובלים. הוא תיאר כיצד, בזמן המשחק עם ילדיו, עלו לנגד עיניו פניהם של הילדים החטופים ממשפחת ביבס, כאילו היו אלה פני ילדיו שלו. תגובתו הרגשית ממחישה את ההשפעה הפסיכולוגית העמוקה של הטראומה על תחושת הביטחון שלנו.

"כשאני מדבר על ביטחון, אני מתכוון לכל סוגי הביטחון," מסביר פרופ' דוידאי. "ברור שביטחון מפני נזק פיזי הוא בראש סדר העדיפויות. אבל אני מדבר גם על הביטחון שביכולת של ילד יהודי לחיות את זהותו בפומבי, להרגיש בטוח בכך, ללא חשש מהתנכלויות או מבטים עוינים."

דוידאי תיאר גם רגע של פחד עז, כאשר לאחר ששמע על "יום זעם" שהכריז חמאס, מיהר למשרד חברת המועצה המקומית שלו בניו יורק, ודרש אבטחה לבית הספר הציבורי שבו לומד בנו. התשובה שקיבל הייתה מצמררת: "כבר שוחחנו עם משטרת ניו יורק, וזה בלתי אפשרי עקב חוסר בכוח אדם; כל ניידות המשטרה מגינות על מוסדות יהודיים." המצב הזה – שבו יש אבטחה מספקת למוסדות יהודיים אך לא לילדים יהודים בבתי ספר ציבוריים – ממחיש את המורכבות שבתחושת הביטחון בתקופה הנוכחית.

האירוניה שבתחושת הביטחון התחדדה כאשר נאסר על פרופ' דוידאי להיכנס למשרדו באוניברסיטה, בשל שיקולי "בטיחות". במדינה כמו ארצות הברית, שבה חירות וביטחון נתפסים כזכויות בסיסיות ומובנות מאליהן, מצב כזה מרגיש כמעט סוריאליסטי. המצב מעורר שאלות נוקבות לגבי מהות הביטחון בעולם שבו אפילו הגישה למקום העבודה מוגבלת בשם ההגנה, ומשקף את המתח בין חירות אישית לצורך באבטחה מוגברת.

המעמסה הפסיכולוגית של תחושת אי ביטחון

לא ניתן להמעיט בהשפעה הפסיכולוגית של תחושת חוסר הביטחון. מחקרים מצביעים על כך שחשיפה ממושכת לפחד ולאי-ודאות עלולה להוביל לבעיות בריאות נפשיות, כמו חרדה, דיכאון והפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). עבור ילדים, ההשפעות עלולות להיות הרסניות במיוחד, שכן תחושת הביטחון שלהם קשורה בקשר הדוק ליציבות הסביבה שבה הם גדלים.

פרופ' קורן הדגיש את הנקודה באומרו: "ביטחון זה משהו שמדברים עליו כאן בישראל. באמריקה, מדברים על ביטחון בדרכים, על ביטחון רגשי, על מין בטוח. אבל הביטחון כערך בסיסי, כיסוד של רווחה, לא נכנס באמת למסגרת של חיים, חירות ואושר." דבריו מזכירים לנו שביטחון, כמרכיב יסודי של רווחה, נלקח לעיתים קרובות כמובן מאליו – עד שהוא מופר ונמצא בסכנה.

שבירת היסוד הזה הותירה רבים בתחושת ריקנות עמוקה. אותה תחושת ביטחון שאיפשרה לנו לפעול, לחלום ולהגשים מטרות, הוחלפה בחרדה גוברת כלפי העתיד. זו אינה רק חוויה אישית; זוהי תחושה קולקטיבית, כאשר קהילות שלמות מוצאות עצמן נושאות את עול חוסר הוודאות ואת משא החרדה המשותף.

שיקום תחושת הביטחון

כדי להשיב את תחושת הביטחון בעולם שבו היא הולכת ונשחקת, יש להתחיל בהכרה בפחד ובחוסר הוודאות שרבים חווים, וליצור מרחבים שבהם ניתן לבטא תחושות אלו בצורה חופשית ובטוחה. מרחבים כאלה יכולים להתבטא באמצעות שיח קהילתי, תמיכה בתחום הבריאות הנפשית ויוזמות שמטרתן לשקם את האמון – הן במוסדות שלנו והן בקשרים שבין אדם לאדם.

מעבר לכך, השבת הביטחון דורשת מחויבות להבטיח שביטחון אינו רק מצב פיזי, אלא גם מצב רגשי ופסיכולוגי. זה כולל עמידה נחרצת נגד ביטויי שנאה ואי-סובלנות, טיפוח סביבות של הכלה, כבוד ופתיחות, והענקת תמיכה לאלה שמרגישים מאוימים או מודרים.

הרפלקציה של פרופ' דוידאי על ביטחון מציעה מפת דרכים למסע זה: "ביטחון אינו מסתכם רק בהיעדר נזק פיזי. מדובר בתחושת הביטחון להיות מי שאנחנו ולחיות את חיינו ללא פחד. זה עוסק ביצירת עולם שבו כל אדם מרגיש שהוא שייך."

לסגל הבנה חדשה על מהו ביטחון

בעקבות האירועים האחרונים, תפיסתנו את הביטחון העמיקה והתפתחה. זה כבר לא מסתכם במנעולים ואזעקות בלבד, אלא מתבטא בתחושת ביטחון בזהות שלנו ובשייכות לקהילותינו. זה לדעת שנוכל לבטא את עצמנו ללא חשש, ושאהובינו יוכלו לנוע בעולם בתחושת ביטחון.

בזמן שאני מהרהרת בתובנות שהעלו פרופ' בן קורן ופרופ' שי דוידאי, אני מוצאת את עצמי מתמודדת עם השאלה מהו ביטחון עבורי ועבור האנשים סביבי. מתבהר לי כי שיקום תחושת הביטחון אינו רק שחזור של מה שנפגע או אבד, אלא כרוך בבניית חוסן עמוק יותר ומציאת דרכים לחיות חיים משמעותיים, גם כאשר עולמנו מרגיש לא בטוח.

המסע הזה אינו קל, אך זהו מסע שאני מחויבת לעשות—צעד אחר צעד, רגע אחר רגע—מחפשת כוח במעשי תקווה וחיבור קטנים. אם יש דבר אחד שלמדתי, זה שביטחון, על כל צורותיו, ראוי שנשאף אליו, לא רק עבורנו, אלא עבור הדורות הבאים.