הגיבורים הנסתרים: ילדי חיילים בישראל

בעוד שהעימות בישראל נמשך, מרבית תשומת הלב מופנית בצדק לקורבנות הישירים של האלימות ולחיילים שבחזית. עם זאת, ישנה קבוצה נוספת של סובלים שקטים שנותרת לרוב בלתי נראית: ילדי החיילים בשירות פעיל.

מעל 280,000 ישראלים נקראו לשירות מילואים – כולל אחוז ניכר של נשים (14%). הם עזבו מאחוריהם משפחות, לימודים אקדמיים וקריירות. על פי נתוני אגף כוח האדם בצה"ל, ל-112,000 ממשרתי המילואים יש בני זוג וילדים. ילדיהם, גם אם לא נחשפו ישירות לאירועים הטראומטיים של ה-7 באוקטובר, מתמודדים עם אתגרים פסיכולוגיים משמעותיים שעלולים להשפיע עמוקות על בריאותם הנפשית.

נטל החשיפה העקיפה

ילדי חיילים בשירות פעיל חווים טראומה בצורה שונה מאלו שנחשפים ישירות לאלימות. ההשפעה הפסיכולוגית עליהם נובעת מחשיפה עקיפה, והחשש המתמיד לביטחונו של ההורה גורם לדאגה ופחד מתמידים. רבים מהילדים מפתחים חרדה מוגברת, מתקשים לישון, להתמקד, סובלים מעצבנות ומתלות מוגברת בבני משפחה אחרים. ההשפעה הרגשית של הורה המצוי בסיכון היא עמוקה ורחבה, ומשפיעה על כל היבט בחיי היום-יום שלהם.

השירות הצבאי כולל היעדרויות ממושכות ותכופות, והחוסר ביציבות עלול לעורר תחושת חוסר ביטחון. היעדרו של הורה יוצר ריק משמעותי שמוביל לתחושות של נטישה ועצב. פרופ' אווה גלבוע-שכטמן, חוקרת במרכז הרב-תחומי לחקר המוח ומרצה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, וחברת הוועדה המדעית המייעצת של ICAR, משתפת: "קצינת מודיעין שיצאה למילואים הייתה יוצאת מוקדם בבוקר וחוזרת כשהילדים כבר ישנים. יום אחד קיבלה טלפון מהגננת של בתה בת ה-4. הילדה סיפרה לחברותיה: 'אמא שלי מתה, היא לא חוזרת'. האם ארזה תיק, לקחה יום חופש כדי לבלות עם בתה, אבל הייתה צריכה לחזור שוב לשירות מילואים."

ההשפעה משתנה בין ילדים בגילאים שונים. ילדים בוגרים יותר עלולים לחוות היפוך תפקידים וליטול על עצמם אחריות מוגברת בבית כדי לתמוך בהורה שנשאר. הלחץ הנוסף הזה עלול לגרום להם לחרדה נוספת כשהם מנסים לאזן בין הצרכים הרגשיים שלהם לבין האחריות שהוטלה עליהם. "אנחנו רואים ילדים בני 10-12 שהם מאוד רציניים," מסבירה פארה דובולר מעמותת 'חיוכים לילדים', שהוקמה ב-8 באוקטובר כדי לסייע למשפחות משרתי המילואים. "הם מבינים מה קורה והדמיון שלהם מוביל אותם לתרחישים הכי גרועים. הם רוצים לעזור לאמא ולהיות חזקים בשביל אבא."

ילדים צעירים יותר עלולים לפתח בעיות שינה, הרטבת לילה, סיוטים וקושי לבטוח בהורה שחוזר מהשירות. "ילדים קטנים מאוד נצמדים להורים, בוכים בקלות, ואימהות משתפות שהילדים ישנים איתן במיטה," מוסיפה פארה. "האימהות שסיפרו לנו סובלות בשקט, כי הן מנסות להיות חזקות בשביל כולם."

הלחץ על ההורה הנותר בבית

הבעיות של הילדים מתעצמות לנוכח המתח הרגשי בו נמצא ההורה שנאלץ לתפעל את משק הבית לבדו. כאשר משרתי המילואים חוזרים הביתה, הם עשויים להרגיש זרים בביתם, שכן בני הזוג פיתחו שגרות שמאפשרות להם להתמודד לבד. המתחים בין בני הזוג עלולים ליצור לחץ נוסף על הילדים.

חיים במצב מתמשך של פחד ודאגה עלולים להוביל לבידוד חברתי. ילדים עלולים להסתגר ולהתרחק מחבריהם, בתחושה שאיש לא מבין אותם. הדבר חמור עוד יותר עבור משפחות שפונו מבתיהן בגלל המלחמה ונמצאות מנותקות מסביבתן החברתית הרגילה. היעדר רשת חברתית תומכת מעצים את תחושת הבדידות ומגביר את האתגרים הרגשיים.

סביבות חינוכיות וקהילתיות מהוות חרב פיפיות. מצד אחד, הן מעניקות תחושת שגרה ונורמליות; מצד שני, הן עלולות להוסיף מתח אם הסביבה החינוכית אינה רגישה למצבם הייחודי של הילדים. שמיעת סיפורים על עימותים מתמשכים וחשיפה למצוקת ילדים אחרים עלולים להחריף את חרדותיהם ולהקשות על השתתפות בפעילויות לימודיות וחברתיות.

לעזור להורים – לעזור לילדים

יצירת סביבה בטוחה ויחס קרוב מצד מבוגרים תומכים יכולים לסייע בהפחתת השפעות הטראומה. מבוגרים שמעניקים חום וביטחון יכולים להקל על תחושת הלחץ המתמשך שנגרם במהלך המלחמה.

יש להשקיע מאמצים בתמיכה בהורים ובמורים, מתוך הכרה בתפקידם המרכזי ביצירת יציבות וביטחון עבור הילדים. אין הכרח לעבוד ישירות עם הילדים – במיוחד אם לא חוו טראומה ישירה – אלא לחזק את המבוגרים שמסביבם כדי שיוכלו לספק סביבה יציבה ותומכת. "חיזוק ההורים והמורים הוא קריטי. הם מספקים את הביטחון שהילדים זקוקים לו כדי להתמודד עם הטראומה," מסבירה אסתר מרכוס, עובדת סוציאלית ומנהלת מרכז החוסן שדות נגב.

מחקרים מראים כי ילדים בסביבה משפחתית תומכת מפתחים פחות תסמינים של PTSD, דיכאון וחרדה. תוכניות שמעניקות תמיכה להורים עוזרות להם להתמודד עם הלחץ שלהם עצמם ולהיות נוכחים ותומכים יותר עבור ילדיהם.

חשוב גם לחבר משפחות במצבים דומים כדי להפיג את תחושת הבידוד ולהעניק תחושת סולידריות. עמותת 'חיוכים לילדים' ארגנה מעל 100 אירועים למשפחות משרתי המילואים, כולל קרנבלים, סדנאות תיפוף, מופעי קסמים, מסיבות פיצה, וסדנאות יצירה. בנוסף, הוזמנו 400 נשים של משרתי מילואים לפעילויות אישיות וזמן לעצמן. גם פורום נשות המילואים הוקם עם פרוץ המלחמה במטרה לשנות מדיניות ממשלתית ולהגן על זכויות השותפים של המילואימניקים במקום העבודה.

יוזמות שמעניקות להורים כלים להתמודד עם הצרכים הרגשיים של ילדיהם הן קריטיות. פסיכו-חינוך להורים מסייע בזיהוי סימני מצוקה, הענקת תמיכה מתאימה ויצירת סביבה יציבה לילדים. מפגשים משפחתיים יכולים להיות יעילים יותר מטיפול פרטני לילדים שחוו טראומה. נדב פרץ, מנכ"ל מרכז החוסן שער הנגב, מדגיש את חשיבות ראיית בריאותו הנפשית של הילד בהקשר המשפחתי: "אנחנו רואים ילדים עם הרבה יותר כעס, הסתגרות ופחד. אני ממליץ על גישה משפחתית כי היא קשורה גם לדינמיקה המשפחתית."

הדרך קדימה

בעוד שהעימות בישראל נמשך, עלינו להכיר בצרכים הנפשיים של ילדי החיילים הפעילים. למרות שאינם נמצאים בקו החזית, הילדים הללו מושפעים עמוקות מהאלימות ואי-היציבות המתמשכת. על ידי יצירת מערכות תמיכה חזקות והבנת האתגרים הייחודיים שלהם, נוכל לסייע בהפחתת ההשפעה הפסיכולוגית ולטפח חוסן בקרב הגיבורים הנסתרים הללו. בכך שנספק מענה לצרכיהם, נכיר בהקרבה השקטה שלהם ונתרום לעתיד חזק ועמיד יותר עבור כולם.