האירועים המחרידים של 7 באוקטובר הותירו חותם עמוק על היבטים שונים בחיי היומיום, אך התובנה הרחבה היא שהם החריפו משבר קיים בתחום בריאות הנפש ודחפו את רמות הטראומה לשיאים חסרי תקדים.
בעוד שארגונים רבים התגייסו להתמודד עם משבר ריפוי הטראומה, טרם גובשה גישה אחידה ומסודרת.
מתוך הבנה זו, התחייבנו בפיתוח מסגרת מובנית שתנחה אותנו בתהליך האצת ריפוי הטראומה בישראל.
הנחת יסודות
כשלב ראשון לפני תחילת ביצוע פעולות בתחומי הטראומה, היה הכרחי להכיר לעומק את המצב הקיים. היינו זקוקים לאסטרטגיה מובנית ומקיפה שתהיה מותאמת לצרכים בתחום בריאות הנפש של האוכלוסייה הישראלית.במסגרת העבודה:
מיפינו את השירותים והפתרונות הקיימים, וזיהינו את הפערים לגישור.
בחנו את הצרכים בשלוש רמות של מניעה וטיפול:
מניעה ראשונית: יישום צעדים למניעת טראומה.
מניעה שניונית: מתן התערבויות מיד לאחר אירוע טראומתי במטרה למנוע התפתחות של בעיות נפש חמורות.
טיפול: מתן מענה לאנשים המתמודדים עם מצבים נפשיים במטרה לסייע להם לנהל את התסמינים, לשפר את איכות חייהם ולהשיג תפקוד מיטבי.
מניעה שלישונית: מתן תמיכה מתמשכת למניעת הישנות המצב ושמירה על חוסן נפשי, במיוחד לאנשים המתמודדים עם מצבים כגון PTSD ודיכאון קליני.
היינו צריכים גם להעריך את הרמות השונות שיש להתמקד בהם:
לאומית: גיבוש מדיניות והתערבויות בקנה מידה לאומי
קהילתית: פיתוח פתרונות ומשאבים המותאמים לקהילות ממוקדות , כגון: חלוקה גיאוגרפית, כמו עיר או שכונה או להתמקד באוכלוסייה ייחודיות, כמו משתתפי פסטיבלי המוזיקה ברעים או משפחות חטופים.
אישית: הענקת טיפול והתערבות מותאמת אישית,, גם כאשר הטיפול ניתן במסגרת קבוצתית.
לאור הפער הקיים בישראל בין ההיצע לביקוש לשירותי בריאות הנפש , הגישה שלנו שמה דגש למתן פתרונות הניתנים להרחבה ויעילים מבחינה כלכלית. במציאות זו, אנו מבינים את החשיבות בפעולה תוך מקסום היעילות וההשפעה בכל צעד ופעולה שננקוט.
תשתית בריאות נפש עמידה ומכילה
לאחר ביצוע הערכה רחבה ומעמיקה של תחום בריאות הנפש בישראל, זיהינו 8 תחומי עדיפות מרכזיים להתמודדות עם אתגרי בריאות הנפש בישראל. תחומים אלה מהווים את עמוד השדרה של מערכת חזקה שתספק תמיכה מקיפה ונגישה לכל מי שזקוק לה, תוך התאמה לצרכים המגוונים של האוכלוסייה בישראל.
1. קמפיין לאומי לחינוך פסיכו-חברתי :
הגברת המודעות הציבורית לבריאות הנפש, טראומה וחוסן נפשי באמצעות חינוך פסיכו-חברתי הוכיחה את יתרונותיה הטיפוליים.
קמפיין לאומי אחיד, שיתבסס על שיתוף פעולה עם גופים ממשלתיים, יכול לשפר את ההסברה לציבור ולשפר את הנגישות לשירותים חיוניים.. בנוסף, הוא עשוי להקל על הגישה לשירותים חיוניים באמצעות שיפור תהליכי החיפוש עבור אלו שזקוקים לעזרה.
העלאת המודעות לכך שרוב האנשים שנחשפים לטראומה אינם מפתחים PTSD עשויה להפחית חרדה ולהעצים תחושת תקווה.
השפעה רחבה:
מודעות זו תסייע לאנשים לזהות מתי יש צורך בטיפול ומתי אין, תפחית את העומס על אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, תעודד שימוש מושכל בטיפולים מבוססי מחקר ותשפר את תוצאות בריאות הנפש הכלליות.
2. תרבות מודעת לטראומה:
הכשרת עובדי המגזר הציבורי על השפעות טראומה ושילוב הידע בעבודתם היומיומית ובמדיניות שהם מובילים ליצירת שינוי תרבותי רחב לעבר טיפול מודע לטראומה.עובדי מדינה המודעים לטראומה יכולים לזהות ולהגיב אליה בצורה טובה יותר, להפחית את הסיכון לחשיפה חוזרת לטראומה ולשפר את השירותים הניתנים.
שינוי מערכתי כזה מבטיח ששירותים יהיו נגישים ויעילים יותר, תוך עידוד תהליך ריפוי וחוסן בקהילה כולה, במיוחד בזמני משבר.
3. דמוקרטיזציה של הכשרת עזרה ראשונה רגשית:
אנשי מקצוע כמו שוטרים ומורים, הנמצאים במגע עם אנשים הזקוקים לתמיכה נפשית, חייבים לעבור הכשרה למתן עזרה ראשונה רגשית, על מנת לחזק את תשתית התמיכה הקיימת. לאור המחסור במטפלים מקצועיים, יש להרחיב את רשת התמיכה באמצעות הכשרת מטפלים רגשיים שאינם קליניים, כגון סטודנטים וגמלאים, למתן תמיכה רגשית בסיסית.
מטפלים רגשיים שאינם קליניים יכולים להעניק סיוע מיידי ועזרה ראשונה רגשית, ובכך לגשר על הפער עד לקבלת עזרה מקצועית. גישה זו תורמת לחוסן הקהילתי ומבטיחה זמינות של תמיכה ברמה המקומית, מה שמחזק את רשת התמיכה החברתית והנפשית מהבסיס.
4. מעקב וניטור בקנה מידה רחב:
טראומה יכולה להוביל למגוון בעיות, כגון: עלייה בהפרעות אכילה, תאונות דרכים או אלימות במשפחה. באמצעות יישום מערכות לניטור והבנת סוגיות הקשורות לטראומה בזמן אמת, ברמה הקהילתית והלאומית, ניתן להגיב במהירות ויעילות. גישה פרואקטיבית זו מסייעת בזיהוי והתערבות מוקדמת, ובכך מפחיתה השפעות ארוכות טווח של הטראומה על יחידים ועל מערכת הבריאות.
על מנת ליישם מעקב וניטור בקנה מידה גדול יש צורך בשיתופי פעולה רחבים. לדוגמה, שיתוף פעולה עם חברות כמו Google ו-Meta לניתוח רגשות הציבור; שיתוף פעולה עם קופות החולים לזיהוי תסמינים הקשורים ללחץ ומתח; שיתוף פעולה עם מערכות החינוך והתעסוקה לניטור היעדרויות שיכולים להיות קשורים לבעיות נפשיות. מהלך זה יכול לתרום ליצירת תמונה רחבה ומדויקת של ההשלכות הנפשיות ולהוביל לפתרונות מותאמים בזמן.
5. כלים, שיטות וטיפולים חדשניים:
אירועי ה-7 באוקטובר צפויים להוביל לעלייה בשכיחותם של הפרעות נפשיות, מה שמדגיש את הצורך בגישות חדשניות. חקר ואימות שיטות, טכנולוגיות וכלים חדשים למניעה, אבחון וטיפול הם חיוניים לקידום תחום בריאות הנפש בשני מישורים מרכזיים: האצת תהליך ההחלמה ומתן טיפול מותאם אישית המבוסס על חוויות הפרט.
באמצעות אימוץ טכנולוגיות וטיפולים חדשניים, ניתן להרחיב את הנגישות לאפשרויות טיפול מגוונות ויעילות. אסטרטגיה פרואקטיבית זו מציבה את ישראל בחזית החדשנות בתחום בריאות הנפש, תוך יצירת השפעה פוטנציאלית לא רק על ישראל אלא גם על הקהילה הגלובלית.
6. תשתית כוח האדם בבריאות הנפש :
ישראל מתמודדת עם מחסור חמור באנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, במיוחד בטיפול בטראומה. כיום ישנם כ-1,000 פסיכיאטרים פעילים בארץ, כאשר 400 מתוכם צפויים לפרוש בתוך חמש שנים, בעוד שבאותה תקופה צפויים להצטרף רק 250 פסיכיאטרים חדשים. בנוסף, מרבית המטפלים אינם בעלי הכשרה ספציפית לטראומה, מאחר שרבים מתמקדים בעבודה עם ילדים או משפחות עם חשיפה מוגבלת לטיפול בטראומה.
פער זה במומחיות בטיפול בטראומה, בשילוב עם המחסור בפסיכיאטרים, מהווה אתגר במדינות רבות, אך המצב בישראל הפך קריטי בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר. כוח האדם הנוכחי בתחום בריאות הנפש אינו מסוגל לעמוד בביקוש הגובר לשירותים. הכשרת אנשי מקצוע קיימים בתחום הטיפול בטראומה ושילוב מטפלים רגשיים שאינם קליניים יכולים לסייע בהתמודדות עם המשבר. נדרשת גישה רב-ממדית בכדי להבטיח תמיכה נפשית בזמן ובאופן אפקטיבי עבור אלו הזקוקים לכך.
7. יישום סטנדרטים של איכות:
הבטחת עמידה של כל שירותי בריאות הנפש בסטנדרטים גבוהים היא קריטית, במיוחד בזמני משבר. סטנדרטים גבוהים מבטיחים טיפול אמין ויעיל לכל אדם. שמירה על עקביות זו מחזקת את האמון במערכת בריאות הנפש ומעודדת לפנות לעזרה בעת הצורך.
על ידי הקפדה על סטנדרטים אלה, אנו לא רק נותנים מענה לצרכים המיידיים, אלא גם מניחים בסיס לחוסן ורווחה נפשית ארוכי טווח.
8. שיתוף ואינטגרציה של נתונים:
בישראל, 95% מהרשומות הרפואיות הקשורות לבריאות "פיזית" הן דיגיטליות, אך בתחום בריאות הנפש קיימת מערכת שירותים מפוצלת המשתמשת במערכות נפרדות ולא מסונכרנות. לדוגמה, רופא משפחה אינו תמיד יכול לגשת לרשומות בריאות הנפש של מטופליו.
שיתוף נתונים בתחום בריאות הנפש הוא חיוני להבנה הוליסטית של ההיסטוריה הרפואית של המטופל, לקידום טיפול שיתופי בין ספקי שירותי בריאות שונים ולביצוע התערבויות בזמן. שיתוף נתונים כזה יכול להוביל לחיסכון בעלויות על ידי צמצום כפילויות, שיפור הקצאת המשאבים, שדרוג המעקב אחרי בריאות הציבור וזיהוי מגמות, וכן לתמוך בגיבוש מדיניות בריאות מבוססת נתונים.
בנוסף, שיתוף נתונים הוא קריטי למחקר המאפשר פיתוח מדיניות מבוססת ראיות ומקרב אותנו לטיפול מותאם אישית. באמצעות נתונים משולבים, ניתן להתאים את הטיפולים לפרופיל הגנטי והקליני הייחודי של כל מטופל, ובכך לשפר את תוצאות הטיפול בבריאות הנפש.
הצלחה לטווח הארוך
על ידי התמקדות בשמונה תחומי העדיפות הללו, אנו שואפים להקים מערכת בריאות נפש עמידה ותומכת יותר בישראל.יוזמות אלו נותנות מענה למחסור המיידי באנשי מקצוע ומניחות את היסודות לטיפול נפשי מתמשך ובר קיימא.
ביחד, נוכל להבטיח שלכל אדם תהיה גישה לתמיכה הנדרשת לו על מנת לחיות חיים בריאים ומלאים.
Comments