מניעה שניונית, כוללת את כלל ההתערבויות הטיפוליות אשר קורות לאחר החשיפה לטראומה, ולפני פיתוח תחלואה מלאה. שלב זה הינו שלב קריטי, שכן אלו אנשים בסיכון (לאחר חשיפה לטראומה) שעדיין לא ירדו בגלל המחלה מתפקוד מלא ותקין. המטרה המרכזית של מניעה משנית כפולה- ראשית, למנוע התדרדרות לתחלואה מלאה (דיכאון, פוסט טראומה, הפרעת חרדה ועוד) ושנית, לסייע לנפגעים מהטראומה לשמור על תפקוד. ככל שהעימותים בעולם הופכים לממושכים יותר, יש צורך בחשיבה מחודשת על כלי המניעה השניונית ותפקידה. בטראומות המתמשכות עימם עלינו להתמודד כעת, יש צורך לעבור מהתערבויות קצרות שממוקדות בשימור רציפות כלשהי, לתמיכה ארוכת טווח, שמבטיחה שאנשים יוכלו להמשיך לתפקד בחייהם ובקהילותיהם.
כפי שמסביר פרופ' אייל פרוכטר, יו"ר הוועדה המייעצת לטראומה במשרד הבריאות ומנהל ענייני הרפואה והמדע ב-ICAR Collective: "מניעה שניונית נועדה להתערב לפני שיש צורך באבחנה. המטרה היא לשמור על תפקוד האנשים כך שלא יזדקקו לטיפול. בסכסוכים מתמשכים, הגישה הזו קריטית – בלי זה, אנחנו מסתכנים בכך שהמערכות שלנו יקרסו, ונשאיר אנשים להתמודד עם
טראומה מתמשכת, או אפילו נסלול להם את הדרך לנכות וחוסר תפקוד"
מעבר מאירועים חד-פעמיים לסכסוכים ממושכים
באופן מסורתי, מניעה שניונית התפתחה לאחר אירועים טראומטיים חד-פעמיים כמו אסונות טבע, קרבות מבודדים או תאונות – שבהם יש התחלה וסיום ברורים. האירוע התרחש, ננקטה מניעה משנית כדי להקל על ההשפעה, ואחר כך הגיע שלב ההתאוששות. עם זאת, בעימותים שממשיכים ללא סוף נראה לעין, כמו המלחמה המתמשכת בישראל או באוקראינה, מודל זה כבר לא מתאים. הטראומות שמולנו, בלחימה המתמשכת, בחוסר חזרת החטופים ובעקירה הארוכה מהבתים, אינה עוד אירוע חד-פעמי, אלא תהליך מתמשך שמתרחש לאורך חודשים ואף שנים.
בכנס נאט"ו האחרון, נושא זה היה במרכז הדיונים. "כולנו תקועים," שיתף פרופ' פרוכטר, ושיקף את התחושה העולמית. "מדינות ברחבי העולם חוות את השינוי הזה. זה כבר לא רק PTSD מקרב אחד; אלא התמודדות מתמשכת. להתמודדות "הרגילה" עם הטראומה, נוספים גם רכיבים משמעותיים של פגיעה מוסרית ('moral injury') שמופיעה עם הזמן, תחושת אשמה ובושה שנמשכת כי העמותים האלה אף פעם לא באמת נגמרים."
המציאות הממושכת של סכסוכים מודרניים דורשת את התאמת המניעה השניונית. במקום להתמקד בפתרונות קצרי טווח, המטרה כעת היא לשמור על יכולת התפקוד של אנשים לאורך זמן. אם בעבר ניסינו כלים להתמודדות מיידית עם הטראומה (תוכנית מג"ן/מעש"ה) ובהמשך הדגשנו את החשיבות של חזרה לעיסוק אחד או יותר של רציפות תפקודית, אנחנו חייבים כעת לעבור לעבודה רחבה יותר של מניעת נכות, חזרה לעבודה והשתלבות מלאה בכל רכיבי החיים בחזרה, עיסוק עם תכנים שעולים תוך כדי- כמו דריכות, אבל, כעס, בושה ואשמה, ועדיין שמירה על מילוי משאבים אישיים - חברים, הנאות, עבודה ועוד. התמיכה המתמשכת הנדרשת עבור הגשמת צרכים אלו, מחייבת חינוך ובנייה של תוכניות שיקום והתאוששות גם לאנשים בריאים שמתקשים כעת בהתמודדות עם הטראומה- תוכניות שמבוססות על התערבות טיפולית, אך לא פחות מכך על תוכנית חברתית, משפחתית וקהילתית.
שמירה על תפקוד לנוכח טראומה מתמשכת
אחת המטרות המרכזיות של מניעה שניונית, היא כאמור לעזור לאנשים להמשיך לתפקד למרות הנסיבות הקשות. משמעות הדבר היא לשמור עליהם מעורבים בעבודתם, לקיים את מערכות היחסים שלהם, ולאפשר להם להמשיך לתרום לחברה. כשזה מתבצע בהצלחה, אין צורך בכותרת אבחנתית או בטיפול פורמלי. כפי שמדגיש פרופ' פרוכטר, "המטרה שלנו היא לא רק למנוע PTSD או דיכאון, אלא להבטיח שאנשים יישארו מחוברים לחייהם. תפקוד הוא אבן היסוד לבריאות הנפשית בסיטואציות של טראומה מתמשכת."
"הדיונים בנאט"ו חשפו עד כמה הבעיה הזו רווחת," אמר פרופ' פרוכטר. "בכל רחבי העולם, מיפן ועד הולנד, המיקוד עובר לבעיה של טראומה מתמשכת. מה שאנחנו רואים כעת הוא שהשלב החשוב ביותר הוא לא מניעה ראשונית, שמתמקדת בבניית חוסן, ולא מניעה שלישונית, שמתמודדת עם טיפול לאחר אבחנה. במקום זאת, המיקוד חייב להיות על המניעה השניונית עצירת המעבר מחשיפה לגורם למחלה".
תמיכה באלו שבשולי החברה: חיילים בודדים כדוגמא
בעוד שמניעה שניונית קריטית לכל אדם שנחשף לטראומה, היא חיונית במיוחד עבור אלה שנמצאים בשולי החברה. אחת הקבוצות הפגיעות ביותר בעימות המתמשך בישראל היא החיילים הבודדים – צעירים המשרתים בצה"ל ללא תמיכה משפחתית בארץ, לעתים קרובות כתוצאה מעלייה חדשה או נתק עם משפחותיהם.
"חיילים בודדים נמצאים בסיכון מיוחד להאבד למערכות התמך או לשקוע בנכות ומחלה" מסביר פרופ' פרוכטר. "אין להם את מערכות התמיכה הטבעיות שרוב החיילים מסתמכים עליהן. במניעה השניונית עלינו לא רק למנוע מהם לפתח PTSD אלא גם לספק להם את הקהילה והמשאבים שהם צריכים כדי להישאר מחוברים, מתפקדים ובריאים נפשית."
לחיילים הבודדים יש סט ייחודי של אתגרים. הם מבודדים לא רק גיאוגרפית אלא לעיתים קרובות גם רגשית, מה שמוסיף ללחץ שהם חווים במהלך השירות הצבאי. ללא התערבות, הם נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעות הקשורות לטראומה. מאמצי מניעה משנית, כמו תוכניות קהילתיות, רשתות תמיכה חברתיות ותוכניות חונכות מצד ותיקים, יכולים להיות קריטיים בשמירה על תחושת השייכות והחוסן של החיילים הללו.
"מניעה שניונית לא עוסקת רק בתמיכה פסיכולוגית," מוסיף פרופ' פרוכטר. "היא עוסקת בכך שחיילים בודדים לא יפלו בין הכיסאות. בין אם מדובר בעולים חדשים ללא משפחה או ישראלים שהתנתקו ממשפחותיהם, החיילים הללו זקוקים להתערבויות מותאמות שמטפלות בצרכים המיוחדים שלהם. המיקוד צריך להיות תמיד בשמירה על מעורבותם בחיים, לא רק בשירות הצבאי, אלא גם בקהילותיהם."
מעבר עולמי במניעת טראומה
ההבנה המשתנה של המניעה השניונית אינה מוגבלת לישראל או להקשרים צבאיים בלבד. הדיונים הגלובליים בנאט"ו הדגישו כיצד הגישה הזו הופכת לרלוונטית יותר ויותר בכל פינה בעולם. מהמלחמה הממושכת באוקראינה ועד לחוסר היציבות המתמשך באזורים כמו ארמניה וגיאורגיה, הצורך במאמצי מניעה ארוכי טווח הולך ומתבהר.
"אנחנו רואים את הבעיה הזו בכל מקום," שיתף פרופ' פרוכטר. "זה לא רק חיילים – אזרחים חווים פגיעה מוסרית ('moral injury'), תחושת אשמה ובושה מתמשכת שנובעת מהמעורבות שלהם, גם אם באופן פסיבי, בעימותים. בכנס של נאטו, למדנו שהעולם מכיר בכך כתופעה נרחבת וחוצת גבולות, המחייבת את כולנו לחשוב מחדש על האופן שבו אנחנו ניגשים למניעה, כי העימותים האלה לא נגמרים."
הגדרה מחדש של מניעה שניונית בעימותים ממושכים
ככל שהעימותים נמשכים, יש להגדיר מחדש את המניעה המשנית. זו כבר לא התערבות קצרה אלא תהליך מתמשך. המטרה היא למנוע את הצורך בטיפול רפואי באמצעות שמירה על תפקודו של האדם, כך שיוכל להמשיך לחיות חיים משמעותיים למרות הטראומה הסובבת אותו.
בין אם מדובר בתוכניות לחיילים בודדים בישראל או התערבויות קהילתיות גלובליות, מניעה שניונית עוסקת בעצירת הטראומה לפני שהיא מתבססת למחלה, בלימה של הגדרות נכות שמונעות התאוששות וחזרה לתפקוד, ועידוד לבניית סדר יום, חיים, תכנים והנאות מחדש.
דבריו האחרונים של פרופ' פרוכטר מזכירים לנו מדוע השינוי הזה כל כך קריטי: "אנחנו לא רוצים לחכות עד שאנשים יאובחנו. אנחנו רוצים לתמוך בהם עכשיו, בזמן שהם עדיין מתפקדים, כדי שיוכלו להימנע מהצורך בטיפול מלכתחילה. זו העוצמה של מניעה משנית."
Comments